טבעוני וינאי: סיקור מסעדות טבעוניות בוינה

נסעתי לבקר ידידה בוינה. כטבעוני מזה כמה שנים, חלק מהחוויה שלי בטיול היא לחקור את התרבות הטבעונית בחו"ל. חששתי לגבי בירת אוסטריה. מסתדרים עם צמחונות בבירות אירופה, אבל לא מבינים מה נשאר לאכול בלי ביצים וחלב. למרות שהעיר ידועה במעדנים מן החי כמו ה-Wiener Schnitzel (שניצל חזיר/עגל) וה-Apfelschtrudel (שטרודל תפוחים), וינה התבררה דווקא כידידותית מאוד לטבעונים עם כ-90 מסעדות ועסקים שהם ויגן פרוינדליך. הלכתי לטעום.

ארוחת בוקר

ארוחות בוקר הן בדרך כלל נורא בעייתיות במסעדות. אני מעדיף להכין איזה סנדוויץ' חומוס (זמין במיטב הסופרמרקטים באירופה) וירקות עם כמה פירות לקינוח מאשר לחפש מנה שאין בה גבינה או ביצים.

באותו היום דווקא התחשק לי לצאת מהבית, אז ידידתי לקחה אותי למקום קטן בשם Breakfast Club, ממש קרוב ל-Kaffe Alt Wien הידוע ולא רחוק משוק האוכל Naschmarket. היו כמה אופציות טבעוניות בתפריט, ונדלקתי על דייסת שיבולת שועל בחלב סויה עם פירות ומוזלי. בתוספת מוקה קטן זה היה בדיוק מה שהייתי צריך - בוסט מתוק של אנרגיה.

breakfast-club

קפה

תרבות הקפה של וינה מאוד מפותחת. מומלץ לקפוץ ללגימה בבתי הקפה (Kaffeehaus) הישנים, למשל קפה Hawelka, איפה שאפשר לשבת שעות על כוס קפה ועיתון ולהנות מאווירת הפילם-נויאר. לא תמיד יש חלב סויה, אבל תמיד אפשר להזמין את הגרסה המקומית לאספרסו שנקראית מוקה (Mokka) או שווארצר (Schwartzer) קטן או גדול.

cage-halweka

צהריים

לקחתי את ידידתי ביום שטוף שמש ושמים כחולים לאכול צהריים ב-Makro 1, מכולת אורגנית/מסעדה בלב העיר לא רחוק מתעלת הדונאו. המסעדה התגלתה בחצר פנימית נעימה (חפשו את השלט ברחוב Fleischmarkt) עם צמחייה מטפסת שצבעה את הבניינים השכנים בירוק. אפילו האוויר הרגיש נקי יותר שם - אולי החנות השכנה למדיטציה השפיעה על הקארמה. המקום היה מלא בירקות ופירות אורגניים ועוד מוצרים שסודרו יפה על המדף. אנחנו באנו בשביל ארוחת הצהריים שהיא גם טבעונית, גם עונתית, וגם בהשראת המקרוביוטיקה.

makro-1-entrance

באותו יום הגישו צלחת שפע של ירקות בקארי, כרוב אדום מבושל, עדשים שחורות, אורז מלא, וסלט עלים ירוקים. המנה הצבעונית היתה מתובלת בדיוק בצורה הנכונה, ועם סיום הארוחה הרגשתי שהגוף מודה לי על התזונה. אפילו ידידתי, שהיא לא טבעונית, נהנתה מהמקום והמליצה על התגלית החדשה לחברה שבדיוק התקשרה. הייתי מפוצץ מדי מכדי לנסות את הקינוחים הטבעוניים, וידידתי סיימה עם קפוצ'ינו על סויה מקפה Fair Trade.

makro-1

את ארוחת הצהריים האחרונה שלי בעיר החלטנו לאכול ב-Landia, מסעדה צמחונית/טבעונית מוכרת. התפריט שלהם ארוך ומגוון, אבל השניצל סייטן הוינאי (היתה גם אופציה לשניצל ברוקולי וינאי) ותפוחי האדמה ברוטב טרטר תפסו לי מיד את החייך. לקח קצת זמן עד שהשניצל היה מוכן, והתחלתי להילחץ בגלל הטיסה, אבל כשהוא הגיע הייתי מאוד מרוצה. לא נראה לי שיש הבדל גדול בין שניצל סייטן וינאי לתל אביבי, אולי ציפוי יותר עבה, אבל המנה היתה טובה וסימנה לי וי על אכילת שניצל בוינה.

Landia

גלידה

אין בתל אביב גלידרייה טבעונית. נכון, יש טעמים טבעוניים בכל גלידרייה, אבל הם במיעוט ונראים קצת מסכנים יחסית לפאר של הגלידות החלביות. לכן, אחרי שהתעוררנו ביום ראשון בבוקר לצליל פעמוני הכנסייה, הלכנו לבקר ב-Veganista - גלידרייה מהצומח שהוקמה על ידי שתי אחיות טבעוניות.

צעדתי בהתלהבות ברחובות העיר רק כדי לגלות שהמקום נפתח ב-12 בצהריים. כדאי לבדוק שעות פעילות של מסעדות בוינה, ובכל עיר אירופאית, כי הן משתנות מעסק לעסק וזה לא כל כך נעים לראות מקום סגור. יצאתי לסיבוב באזור בעוד שידידתי קפצה לקחת את האייפון שהיא שכחה בבית.

כשחזרתי לגלידרייה ב-12, שני צעירים מקומיים כבר עמדו שם והזמינו מנה . כשהגיע תורי הלכתי לאיבוד מול המוכרת החייכנית. יש להם 20 טעמים, ולכל אחד מהם הותאם סוג אחר של חלב: אורז, סויה, או שיבולת שועל. הרגשתי הרפתקני וביקשתי לנסות את גלידת הבזיליקום שעשויה מחלב אורז. היא היתה מדהימה ומרעננת. החלטתי להוסיף קרם עוגיות (אם רק בן וג'רי היו מוציאים גרסה טבעונית), וקיבלתי שני כדורים ענקיים של אושר בגביע. סיפרתי למוכרת שתל אביב נורא ידידותית לטבעונים, אבל הגלידרייה שלה היא בדיוק מה שחסר לנו ואני מתכנן לכתוב על זה. היא הרשתה לי לצלם, נתנה לי את כתובת המייל שלה, והתעקשה שאשלח לה את הכתבה. יצאתי לשמש והתענגתי על כל לק. זו הגלידה הטבעונית הכי טעימה שאכלתי אי פעם. עד שהידידה שלי חזרה עם האייפון, אפילו השפיץ של הגביע נעלם באופן מסתורי.

veganista

מאפים

וינה לא מפורסמת רק בזכות השניצל שלה, אלא גם בזכות המאפים והעוגות המשובחות. כמו מאקרו 1, Home Made היא שילוב של מסעדה ומכולת, אבל מציעה גם מאפים טבעוניים. לצערי הוינאים מתחילים את ימי שני לאט - כל המדפים במאפיה היו ריקים, חוץ מפיסת פאי תפוחים וחופן עוגיות טבעוניות. נשנשנו את העוגיות בדרך החוצה. את פאי התפוחים זללתי אחרי שחזרתי לארץ - מזכרת מתוקה מהסופש המקסים.

home-made

טבעונים נמאסתם

אחד מחברי בפייסבוק חטף קדחת כחולה ופרסם רשימה של דברים שנמאס לו לראות בפיד. הרשימה נפתחה עם צמחונים וטבעונים שמטיפים לו למה הם אנשים טובים יותר, תלונות של אוכלי בשר על הפרופוגנדה הטבעונית, ואוכלי בשר שמצדיקים את הקארניבוריות שלהם.

החבר צודק - יש יותר מדי פרופוגנדה טבעונית ברשת ובמיוחד ברשתות החברתיות. כבר פקפקתי במסרים האלימים של הטבעונים בארץ, אבל לפחות הכמות היתה סבירה. עכשיו הכמות מוגזמת לגמרי. אפילו לי נמאס לראות מסרים פרו טבעוניים.

הכמות בעייתית כי היא יכולה ליצור את האפקט ההפוך ולגרום לאדישות מוחלטת. אם הייתם מופגזים עכשיו במסרים פמיניסטיים מכל עבר בפייסבוק, אולי הראשון והשני היו גורמים לכם לחשוב, אבל הייתם מתייחסים לסטטוס העשירי והעשרים? רוב הסיכויים שלא.

ההיבט השני שאותו חבר ציין הוא התון הצדקני של טבעונים, או לפחות התפיסה שיש תון כזה. ברור שזה לא עוזר לאף אחד. אתם עושים קומפוסט? לא? איך הייתם מרגישים אם הייתי יוצא למסע צלב נגדכם על זה שאתם לא עושים קומפוסט, על הנזק הסביבתי שאתם מייצרים וכמה שאתם אנשים רעים? ברור שלא תרצו לשמוע את זה ושיהיה לכם אנטי לעשות קומפוסט. גם אם זה נכון שטבעונות יותר מוסרית וידידותית לסביבה מאכילת בשר, להתנהג בארוגנטיות לקארניבורים לא יגרום להם להפסיק את ההרכל הזה. המעבר שלי לטבעונות היה הדרגתי וכשאכלתי בשר הייתי משוכנע שזה הדבר הנכון לעשות. עכשיו כשאנשים אוכלים בשר סביבי לפעמים נראה שלא נעים להם מבלי שאמרתי להם משהו בכלל. הם יודעים לעשות את האריתמטיקה הפשוטה לבד, ואולי במשך הזמן הם ישנו את הרגלי האכילה שלהם. זה יכול לבוא רק מהם.

אפשר להסיר אנשים ועמודים מהפיד בשביל לקבל שקט, או, וואלה, לא להכנס לפייסבוק בכלל. רק שאנחנו כן נכנסים לפייסבוק ואנחנו לא רוצים להפסיק להיות בקשר עם אנשים בגלל הסטטוסים שלהם. כל מה שצריך זה להרגיע. לעומת זאת, מאכלים טבעוניים מזילי ריר וחיות חמודות אפשר להפיץ עד אינסוף.

קרדיט תמונה: Takver, חלק מהזכויות שמורות

טבעוני תאגידי

הקונגלומרטים מבינים שהטבעונות היא לא טרנד חולף - כנראה שהמכירות בירידה. וכך דומינוס השיקו פיצה טבעונית בפריסה ארצית ותנובה יצאה עם ליין של יוגורטים טבעוניים מבוססי סויה. בישראל המטריאליסטית השינוי מגיע מהארנק, המהפכה תשודר ב-VOD בתשלום.

יותר אוכל טבעוני יותר זמין ובקלות. כשכל סחי יכול להזמין פיצה טבעונית בשיחת טלפון, השאלה הנדושה של "איך אתה מסתדר עם הטבעונות?" נהיית מגוכחת. קהל היעד הרבה יותר גדול אם לוקחים בחשבון את שומרי הכשרות שרוצים לאכול יוגורט שוקולד לקינוח בצהריים מבלי להכעיס את הקב"ה.

לא הכל לבן באימוץ התאגידי הזה. מי שהרוויח בינתיים מהטבעונות היו דווקא חברות קטנות ונישתיות כמו טבע דלי (אירוני שמוצרי טבעול לא טבעוניים - רובם מכילים ביצים) וחברות מחו"ל (Alpro למשל, לצערי בבעלות ספק מוצרי החלב הגדול בעולם Dean Foods). מבחינה כלכלית, הכניסה התאגידית לטבעונות מחזקת, לצערי, את הריכוזיות במשק מאשר לתת ליזמים חדשים ונועזים להתפתח.

יש גם היבט בריאותי. אחת מתופעות הלוואי של המעבר שלי לטבעונות היתה התנזרות מג'אנק פוד. החטיפים השוקולדיים מכילים חלב או ביצים כך שהם נמחקו מיד מהתפריט, שלא לדבר על מוצרי חלב. אני לא צריך אותם או את התחליפים שלהם יותר. התאהבתי באוכל פשוט ובריא כמו גרגירי חומוס מבושלים, גזר חתוך, גרנולה עם המון אגוזים ושקדים, וכמויות של טחינה על כל דבר. אני לא רץ לקנות את הפיצה הטבעונית של דומינוס או את היוגורט סויה של תנובה, אבל טבעוניים ירוקים בטח יתפתו לשמור על הרגלי תזונה לקויים, להרים יוגורט סויה מהמדף מאשר להתאמץ ולחתוך ירקות טריים עם טחינה.

תקפידו לקנות מהחברות הקטנות והנועזות, אלה שהיו פה לפי שהבשר נהיה אאוט והסייטן אין. אבל העיקר שהחיים של רבבות חיות משק יהיו טובים יותר. אם הכניסה התאגידית לטבעונות תצליח, אולי נזכה לראות את היום שמחלקת החלב תשנה את שמה למחלקת הסויה, וכל סופר יחזיק איזה מדף מסכן בצד עם גבינה ויוגורט מן החי לתמהוניים שמתעקשים לצרוך אותם.

(צילום מאת slightlypale, חלק מהזכויות שמורות)

קן לחתול

החורף נכנס בסערה והקפיא לי את העצמות. הסתכלתי על חתולתי, קימי, וחשבתי כמה מזל יש לה שהיא לא צריכה לסבול את העונה ברחובות הקרים והמוצפים של תל אביב.

ראיתי בפייסבוק בתי חורף לחתולי רחוב והחלטתי להכין אחד לשכנים של קימי, שגם להם יהיה מקום מסתור מהחורף האכזר.  הרכבתי אותו תוך 1/2 שעה:

  1. השגתי ארגזי קרטון מהסופר. העובדים שמחו לתת לי ספיירים מהמחסן.
  2. עטפתי את הארגז עם 2 שקיות גדולות, חתכתי את הצדדים כדי לפתוח ולפרוס אותן.
  3. הדבקתי הכל ואטמתי חורים עם חגיגה של מסקינטייפ וציירתי קישוטים והודעות.
  4. חתכתי פתח בינוני מקדימה כדי שיהיה אפשר להכנס ולהתפנק.
  5. שמתי בפנים מגבת ספייר מהארון לריפוד.
  6. הנחתי את הבית מאחורה בצד הבניין, להתגנבות ושינה שקטה.

מנוחה נעימה.

נמר, תרנגול

יש אנשים שלא מחשיבים חיות מסוימות כבשר. הם יכריזו שהם צמחונים וימנעו מאכילת פרות וחזירים ויצדיקו אכילה של דגים ותרנגולים כאילו הם עגבניות ומלפפונים. כדי להאיר את עולם התרנגולים הנסתר, עו"ד יוסי וולפסון, רכז תחום חיות במשקים בעמותת תנו לחיות לחיות, ארגן הרצאה בשם "איך עושה תרנגול" בבר קיימא. ההרצאה התקיימה כחלק מאירועי הזדהות עם בעלי חיים במשקים.

הגעתי להרצאה טבולה ראסה בכל מה שקשור לתרנגולים. גרוע מזה, באתי עם הסטיגמה שהם בעלי חיים נוירוטים שמתרוצצים בתזזיתיות כל היום ומעירים אותי בשעות לא נורמליות. אני מכבד כל חיה ולא חושב שאינטיליגנציה היא מדד האם לאכול או לא לאכול יצור כלשהו (אם זה היה נכון היינו זוללים תינוקות וחצי מהאוכלוסיה האנושית), ובכל זאת, לא היה לי ריספקט לבעל הכרבולת.

בעקבות ההרצאה הרגשתי חמלה לתרנגול. זו החיה הכי נשחטת בארץ עם יותר מ-231,000,000 תרנגולים שנרצחים מדי שנה. זאת לעומת "רק" 44,000,000 דגים ו-115,000 פרות. "עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה" נראה כמו אנדרסטייטמנט בהתחשב בהספק המטורף הזה.

הופתעתי לגלות שתרנוגלים לא נחשבו תמיד למזון בסיסי. אין אפילו אזכור אלד לתרנגול בתנ"ך - הסתדרו בימי קדם בלי שניצלים וחזה עוף והשתמשו בתרנגולים בעיקר לפולחן וקרבות. תעשיית בשר העוף החלה רק בשנות ה-30 בארה"ב בעקבות אפרוחים מיותרים מתעשיית הביצים. לארץ היא הגיעה כרגיל באיחור בשנות ה-50.

כמובן שמיתוס חוסר האינטיליגנציה התרנגולית התברר כקוקוריקו. מדענים גילו שלאפרוחים יש יכולות קוגניטיביות יותר מתוחכמות מתינוקות. הם מסוגלים לזהות עצמים, לספור עד 5, והם בעלי שליטה עצמית ואמפתיה מה שאין למקביליהם האנושיים בגיל הזה. גם אחרי הינקות יש לתרנגולים התנהגות הרבה יותר מורכבת ממה שחשבנו - הם קוראים בעשרות צורות שונות בהתאם לנסיבות, יש להם היררכיה חברתית (מלך הלול אוכל קודם), ותרנגולים פחות פופולריים לומדים איך להתנהג מהתרנגולים הדומיננטים. השובבים האלה גם מרמים ומזדווגים עם נקבות בדיוק כשהאלפא תרנגול מסתכל לכיוון השני.

ההרצאה היתה ארוכה ועמוסה בעוד המון מידע על חיי התרנגול וההתעללות הקשה שהוא עובר בתעשיית הבשר - פצעים, כוויות כימיות, מחלות, ומוות פתאומי. החדשות הטובות הן שצריכת העוף בארץ ירדה ב-14% בין ינואר למאי 2013, כלומר, כ-13,500,000 פחות תרנגולים נאכלו לעומת השנה שעברה. אולי לפרוחי החמודה שניצלה מתעשיית הבשר יהיו כמה חברים חדשים.

(צילום מאת  Thomas Hawk)

זה לא קשה להיות טבעוני?

לא. גיליתי שמה שאני אוכל מבוסס על הרגלים. כשאכלתי בשר הייתי רגיל להכין טוסט גבינה צהובה עם נקניק וללכת לאכול וופר וצ'יפס בבורגר קינג. עכשיו יש לי הרגלים אחרים.

כמו שחולי צליאק מפסיקים לאכול לחם ומוצרי גלוטן, או חולי סוכרת שמים לב לסוכר בדיאטה שלהם, התרגלתי לתזונה ללא מוצרים מן החי. בהתחלה הורדתי בשר, אחרי זה מוצרי חלב שבכל מקרה גרמו לי לנזלת ואקנה, ובסוף ביצים ואת כל השאר.

נורא קל להיות טבעוני בארץ. גם לפני שידענו בכלל מי זה גארי יורופסקי תמיד היה פה שפע אדיר של ירקות ופירות טריים וכל סוגי הקטניות והאגוזים. אנחנו מייבאים את המוצרים האקזוטיים שאין לנו כמו זרעי צ'יה ואצות.

למקרה שמתגעגעים לאיזה מאכל חזירי יש מלא תחליפים. חלב מן הצומח (סויה, שקדים, אורז, שיבולת שועל), כאילו בשרים מסייטן, כאילו גבינות מסויה, וכל הקסמים המופלאים שאפשר לעשות מטופו. יש מתכון טבעוני לכל מנה, צריך רק לגגל.

המטבח הים תיכוני עשיר בסלטים טבעוניים. אפילו האוכל הישראלי הלאומי שלנו, חומוס ופלאפל, הם טבעוניים לגמרי. גם במטבח האיטלקי, האסאייתי, וההודי יש שפע של אוכל טבעוני ובהתאם במסעדות. אפילו בהרבה מסעדות בשרים יש אופציה טבעונית טובה. זה נשמע מוזר, אבל בדרך כלל המנה הטבעונית האחת בתפריט היא טובה ומקלה על הבחירה.

עכשיו כשהמודעות החדשה לטבעונות צמחה ויש מסעדות טבעוניות ותפריטים טבעוניים עוד יותר קל להיות טבעוני. אני אפילו לא צריך להסביר יותר מה זה אומר. אני לא צריך לחשוב מה לקנות, להכין, או איפה לאכול. זה פשוט וברור כי התרגלתי מה לאכול ואיפה.

הדבר היחידי שקשה בלהיות טבעוני הוא התגובה של האחרים - החיטוט האינסופי בצלחת שלי, דאגה לבריאות שלי, הנחה מראש שאני טועה, ושחובת ההוכחה היא עלי וצריך לשכנע אותי לרדת מהאופנה החולפת הזו ולחזור לחיק הבשר הבריא והחלב הנחוץ. אני דווקא דואג לבריאות של אוכלי הבשר והחלב.

צילום מאת  lepetitNicolas

טיפה בים - חלק ב

בשלב הזה של הראיון הצטרף אלינו ד"ר ערן גרין, וטרינר מהמרפאה של תנו לחיות לחיות בקומת הקרקע של הבניין. הוא הוסיף לשיחה את הידע המקצועי שלו והרבה להט ג'ינג'י מהול בתסכול למצבם של בעלי החיים בארץ.

סיפרתי לו שאני לא רואה חתולי רחוב בחו"ל. "ההשוואה לא פיירית כי התנאים האקלימיים הם לא אותם תנאים", הגיב ערן." נכון שבאירופה יש לנו הרבה מה ללמוד. אבל כשבוינה או לונדון או פריז יש חורף אני מניח שחתולי רחוב לא שורדים. זה יורד לאפס או למינוס 10 והחיות מתות. פה החורף הוא לא חורף, ולכן הן משגשגות וחיות. אני מניח שהבעיה קיימת בכל מקום. מבחינת ההתנהלות איתה אנחנו הרבה מאחורה".

איך מטפלים בזה במדינות אחרות?

יעל: "הייתי בכנס באנגליה בשנה שעברה ויש שם עמותה ענקית, Alley Cats, שמטפלת רק בחתולים. אתה לא רואה חתול אחד ברחוב, למרות שהם אומרים שיש מיליונים שחיים ברחובות. הם אומרים שקודם כל בגלל מזג האוויר, אבל הם מעוקרים ומסורסים כולם ללא יוצא מן הכלל. אתה לא תראה לא כלב ולא חתול דרוס על הכביש. אצלם זה הכל תחנות האכלה. אין כזה דבר שחתול סתם מסתובב ברחוב. הם פשוט שייכים לאנשים".

ערן: "אני מניח שחלק מזה זה העניין הגיאוגרפי. באנגליה יש עיר גדולה ואז כלום מסביב. זה איים לצורך העניין. פה מדן ועד אילת זה איזור אורבני אחד. קח את תל אביב תכנס בה ותעקר את כולם. אבל אם רמת גן אור יהודה ויהוד לא עושים את זה, לא עשית כלום".

חתולים הולכים כל כך רחוק?

ערן: "מה זה רחוק? חתולים מתל אביב לא ילכו לאור יהודה אבל ילכו קילומטר הצידה. כשנקבה בהריון ואין לה איפה לאכול פה אז אני מניח שהיא יכולה לזוז. הדברים האלה מאוד ניידים. זה כמו בעיית הכלבת. אם ברמאלה לא מחסנים נגד כלבת... אתה יודע, אלה חלק מהבעיות שלנו. בכל הנושא של מחלות של בעלי חיים, חיות משק, אנחנו מאוד אוכלים את מה שהשכנים מאכילים אותנו. מספיק שבמצרים לא מחסנים חתולים, כלבים, או בקר, וזה מגיע אלינו תוך דקות. עדרים הולכים על הגבול".

יעל: "אין פה שום דבר מסודר. אנחנו עושים עבודה, אבל אצלינו זה רק טיפה בים. אתה פותר בעיה למאכילים, אבל לא ברמה הארצית. זה לא משהו שאנחנו יכולים להרים מבחינה כלכלית".

ערן: "זו בעיה של המדינה אחרי הכל, לא של תנו לחיות לחיות. שלא לדבר על כמה זה עולה למדינה התפרצות מחלות, שיטוט חתולים. כל המאבק במחלת הכלבת, הם משקיעים בזה מיליונים. אם לא יהיו כלבים משוטטים, תיאורטית, לא תהיה יותר כלבת".

יעל: "נכון, ואיך פותרים את זה? בעיקור וסירוס. זה מה שהם צריכים להבין, שלתקופה מסוימת אולי התקציב יהיה יותר גבוה, אבל אח"כ הראינו להם שהוא ילך וירד".

ערן: "כששר מתחלף כל שנה... בטח בנושא כזה שכאילו לא נוגע ל-90% מהציבור. אבל זה נוגע לכולם וזה פופולרי כי אנשים אוהבים חיות".

זה לא ביטחון, כלכלה...

ערן: "בקרב הציבור הרחב שלא מבין שואלים 'מה אתה מסרס? זה הרי לא הומאני'".

ערן נגע בטענה ששמעתי הרבה פעמים, להפתעתי גם מאנשים משכילים ואוהבי חיות - שאסור לנו להתערב בפוריות של חתולים וכלבים. מנסיוני, אנשים שמעלים טענה כזו התעלמו מההשלכות או שראו בכך איום על הפוריות שלהם עצמם. ביררתי האם יש נסיונות הסברתיים לשנות את הדיעה הזו.

ערן: "אנחנו שואפים שכל חתול שיורדם במרפאה יצא מעוקר או מסורס גם אם הוא בא לבעיית שן. גם כל גור שיאומץ בעמותה. יכולה לבוא איזה בחורה, לעמוד מול כלוב של 20 גורי כלבים, להגיד 'איזה מסכנים הם הגיעו מהרחוב', אבל לא לחתום על הסעיף לעיקור או סירוס כי היא רוצה גורים. בחברה שמועדדת ילודה וכולם נגדינו זה חלק מהאתוס שלנו. 'למה שלא תתרבה? זה לא אנושי'. בהתחלה היא אומרת 'איזה מסכנים' ואחרי זה היא אומרת 'אני לא אעקר אותם, כי זה לא הומאני'".

יעל: "או שהם רוצים לראות המלטה ראשונה - 'חוויה לילדים', 'חוויה לכלבה'. זה סיוט גם לחתולה וגם לכלבה. תראה איך נראה חתול שמאכילים אותו בתחנת האכלה והוא מעוקר ומסורס לעומת חתול שלא. הם רזים, הם מרוטים. אצלי ברחוב יש 3 זכרים שאני לא מצליחה לתפוס. הם נראים כאילו עבר עליהם טרקטור".

ערן: "זה ברמה כזאת שלפני שאתה לוכד אותו תוכל לומר שזה זכר לא מסורס. הם פצועים, פצעים ישנים, מגעילים כאלה..."

יעל: "וגם הנקבות מסכנות כי הן ביחום. כל הזכרים רודפים אחריהן אז הן גם נדרסות ונפצעות. תמיד כשאני רואה חתולה רצה אני מאיטה כי אני יודעת שעוד שניה 3 זכרים באים אחריה. הנה עכשיו מגיעה הפמליה. זה סיוט לחתולה כי קשה לה למצוא מקומות מזון, כל הזמן היא במנוסה. אנחנו מסבירים את זה לאנשים. יש לנו דרך אגב הרצאות בבית הספר ופרוייקטים חינוכיים".

עוד חתלתול שממתין לאימוץ

עוד חתלתול שממתין לאימוץ

יש בעיה דתית, שעל פי היהדות אסור לעקר ולסרס. "אבל יש לזה פיתרון", אמרה יעל, "אתה לוקח וטרינר שהוא גוי אם מישהו מתעקש. עכשיו עשו מבצע עיקור וסירוס בבני ברק. ואמרו בהתחלה שאכפת להם מהחתולים, החתולים שם במצב זוועה... אבל הם אמרו שאסור לעשות את זה כי זה פגיעה והטלת מום. הם לא באו מתוך אהבה, אלא כדי להתלונן. ברגע שאמרו להם שיהיה להם יותר שקט אז הם הסכימו".

העלמת שטח מחייה לבעלי חיים היא לא רק בעייה במרחבים גדולים כמו יערות הגשם בדרום אמריקה, אלא גם במרחב העירוני שלנו. "קיבלנו פנייה מבחורה שמאכילה את החתולים פה ברכבת ארלוזרוב", סיפרה יעל. "יש שם תחנה שנים, אני מכירה אותה 15 שנה, ליד התעלה התת קרקעית על פרשת דרכים מנחם בגין. מרחיבים שם את הכביש. המאכילה פנתה אלינו שהרסו את הצמחייה ואין לחתולים איפה לחיות. יש שם קרוב ל-50 חתולים. הייתי שם ביום שישי בסיור עם הבחורה הזו".

תנו לחיות לחיות פעלו מיד כדי להציל את החתולים: "למחרת ביום ראשון בבוקר לקחנו את החתולים לעיקור וסירוס. תפסנו שם 10. הורידו עוד חלק מהצמחייה, כבר לא היה לנו לאן להחזיר אותם. פרסמנו פוסט בפייסבוק שאנחנו צריכים עזרה דחוף למצוא בתים ותחנות האכלה. ל-10 האלה מצאנו מקום, אבל עכשיו אנחנו צריכים לפנות משם עוד איזה 50".

"הפרויקט הזה הולך לקחת 30 חודשים והחתולים האלה לא ישרדו", אמרה יעל. "אין להם מקום מסתור. הם נדחקים אל תוך הכביש, הם ידרסו כולם. אתה חייב לפנות משם, למרות שאסור על פי החוק, ולמרות שאנחנו נגד זה. אין לך ברירה כי אם הם נשארים שם הם מתים".

יש לפחות יישובים או ערים קטנות שנראה שתצליחו לסיים לעקר שם?

ערן: "היה לפני כמה שנים מחקר באוניברסיטת תל אביב אם סירוס ועיקור משפיע. השורה התחתונה היתה שזה לא משפיע כי ראו שבתחנות האכלה שכאילו סירסו ועיקרו גדילה בחתולים. חושבים שבגלל שהופר האיזון החברתי אז באו חתולים מתחנות אחרות. וזה מה שאמרתי, שאנחנו טיפה בים. בגלל הרצף הגיאוגרפי זה חייב להיות מבצע שהוא כמו מכת מחץ. ככל שהמרכזים האורבניים גדלים אנשים זורקים כלבים ואז בפריפריה יש את כל הלהקות האלה, גם של כלבים וגם של חתולים. במרכז תל אביב לא תראה כלבים משוטטים, אני מניח, אבל אם תסע קצת הצידה..."

יעל: "היום יש הפגנה בבאר שבע על מצב בעלי החיים שם. זה נורא".

ערן: "והתפרצות הכלבת בצפון. שם יש המון כלבים שמסתובבים".

יעל: "יש גם פה להקה שחייה בבני ברק. טיפלנו שם באחד הזכרים, הוא היה פצוע באשכים שלו. דרך אגב, הלהקות האלה לפעמים לא כל כך נחמדות. יצא לי לטייל בצפון בנחל קישון, יש שם איזה להקה והם ממש ניסו לתפוס לי את הרגליים. אני ברחתי כל עוד נפשי בי. הרמתי את הרגליים למעלה והתפללתי שאהיה יותר מהירה מהם. הם מאוד תוקפניים, ולא כל כך נעים להפגש עם להקה כזו".

אז יכול להיות שצריך לתפוס את הבעייה עוד שהיא קטנה...

שניהם: "היא כבר לא כל כך קטנה".

כמה כלבים משוטטים יש להערכתם?

יעל: "אלפים. עכשיו לדוגמה באיזור ירושלים הסתבר לנו שמרעילים אותם בסטרכנין".

ערן: "וזה אסור על פי חוק".

יעל: "מנהל השירותים הוטרינרים נתנו אישור. חוץ מזה אם לא יהיה פה כלבת אז מה הם יעשו? יהיו מובטלים? מישהו צריך לדאוג להם לעבודה. הם מנציחים את הבעייה".

טיפה בים - חלק א

התחלתי להתנדב בתנו לחיות לחיות. קיבלתי הרבה מידע ופלאיירים עם קבלת הפנים שלי לעמותה, ואחד מהם צד את עיני.

אני מדבר על פלאייר צהוב עם חתולים מחויכים. הפלאייר מראה באיזה מהירות חתולה לא מעוקרת וצאצאיה מתרבים. תוך שנה יהיו לה 12 צאצים. תוך 2 שנים יותר מ-60. תוך 4 יותר מ- 2,100, ותוך 8 שנים יהיו לה יותר מ-2,000,000 צאצאים.

הפלאייר בישר בצדו השני שעמותת תנו לחיות לחיות מקדישה את השנה למען חתולי הרחוב בישראל ומקדמת מבצע ארצי לעיקור וסירוס חתולים. סקרן ומלא תקווה, ביקשתי עוד מידע. נתנו לי הזדמנות מיוחדת לשבת עם יעל ארקין, מנכ"לית תנו לחיות לחיות, ולדבר על הנושא.

יעל קיבלה אותי בברכה למשרדה. ברקע עובדי העמותה ענו ללא הרף לטלפונים. הכלבה החמודה שלה ישנה בנינוחות על כרית בפינת המשרד. התרשמתי מהישירות ומהחמימות שלה. אני לא מסוגל לדמיין כמה מקרים מצערים היא ראתה במהלך עשרות שנות העבודה שלה בעמותה.

"אנחנו מעריכים שבמדינת ישראל מסתובבים כ-2 מיליון חתולים ברחובות", סיפרה יעל, "רובם לא מעוקרים ולא מסורסים, ובעצם כל הזמן הנקבות ממליטות גורים לחיים של מוות בייסורים של רעב, צמא, מחלות, והתעללויות. בעולם הנאור, ואני לא מדברת על מדינות עולם שלישי, כבר מזמן הגיעו למסקנה שעיקור וסירוס יכול לפתור את הבעיה.

"אבל עיקור וסירוס לא מתוכנן הוא בעייתי כי אם אתה נכנס לרחוב שיש בו 30-40 חתולים ומעקרים רק 20 - לא פתרת את הבעיה. צריך לעקר לפחות 80% מהחתולים על מנת לפתור את הבעיה הזו. זה נקרא TNR - Trap Neuter Return. אתה תופס, מעקר או מסרס אותם, ומחזיר אותם למקומם.

"דרך אגב", היא הוסיפה, "גם על פי החוק אסור לך ללכוד חתולים ולהעביר אותם ממקום למקום. יש את בג"ץ החתולים. זה בג"ץ שתנו לחיות לחיות הגישה עם העמותה למען החתול. הרי כל שכן שלא היה מוצא חן בעיניו שמישהו מאכיל חתולים היה לוקח אותם וזורק אותם במקום אחר. והחתול מת. אין לו מקורות מזון והוא לא יודע איך לשרוד. בגלל שחתול זו חיה מאוד טריטוריאלית, בג"צ הבין את הבעיה ואסר על זה למעט במקרים שיש אישור של וטרינר רשותי. אבל תדע לך שיש הרבה אנשים שעושים את זה מתחת לאף שלנו".

יעל הרחיבה כיצד מתבצעת פעולת ה-TNR: "אנחנו מפעילים רכב ועובדים עם לוכדים נוספים שמביאים את החתולים למרפאה. אנחנו מעקרים ומסרסים אותם, ולמחרת שכולם התעוררו, אנחנו מחזירים אותם לאותו מקום שממנו הם באו. גוזרים חתיכה קטנה מאוזן שמאל - זה סימן שהחתול עבר עיקור או סירוס. אחרי 24 שעות הם חוזרים לרחוב. בדרך כלל יש מאכילים שדואגים להם אז אין בעיה. הם מקבלים אוכל ומים והם יכולים להמשיך הלאה".

לפי יעל, קיים מימון ממשלתי לדבר, אך הוא בעייתי: "יש תקציב במשרד החקלאות, תקציב עיקורים וסירוסים. זה תקציב של 4 וחצי מיליון ש"ח. מה שקורה זה שרשויות מקומיות מגישות בקשה לקבלת התקציב והן צריכות לעשות matching - כלומר, אם קיבלת 100,000 ש"ח, אתה צריך להשלים עוד 100,000 ש"ח מתקציב העירייה, ואז יש לך 200,000 לעיקורים וסירוסים. הבעיה היא שאם עכשיו העירייה קיבלה את המכרז דרך משרד החקלאות, בשנה הבאה היא לא תקבל כי אלה הקרטריונים שלהם. ואז מה שקורה זה שאתה לא יכול לנקות את כל הרחובות והם ממשיכים להמליט".

הפלאייר המצמרר

איך זה עובד כדי שזה יהיה אפקטיבי? לוקחים חלקים מסוימים מעיר או רחוב או שכונה? 

"כדי שזה יהיה אפקטיבי הכי טוב לעבוד מול אנשים שמאכילים חתולים", אמרה יעל. "למדנו וראינו שאיפה שיש מאכילים החתולים מתרבים ושורדים הכי טוב, כי יש להם אוכל ומים, ובדרך כלל הם גם נותנים טיפול רפואי. אז שם אם החתולה לא מעוקרת היא יכולה להמליט פעמיים בשנה בלי שום בעיה. הגורים גם ישרדו כי הם מקבלים אוכל ומים. צריך להתלבש על המקומות האלה ולעבוד עם המאכיל באופן צמוד.

"אז בעצם אנחנו נוסעים לרחוב מסויים, למאכיל מסויים, מתאמים איתו, ולוכדים מה שאפשר. היתרון הוא שאנחנו מעקרים ומסרסים גם גורים קטנים - כבר מגיל 3 חודשים".

זה לא ממש צעיר?

"להפך, הם מתאוששים הרבה יותר מהר. ועוברים את זה ממש בקלות, זה פשוט מדהים. אם אתה בא והחתולה בדיוק אחרי ההמלטה, אומרים רגע רגע, אל תיקח אותם, כי הגורים יונקים. אנחנו מעקרים אותה, הגורים ממשיכים לינוק, ואז אנחנו חוזרים ללכוד את הגורים שהיו קטנים מדי. אבל אם הגורים כבר בני 3 חודשים, מעקרים את האמא יחד עם הגורים. אם החתולה בהריון אנחנו מעקרים אותה גם אם היא בהריון".

זה לא גורם לסיבוכים רפואיים?

"שום דבר, כלום. הניתוח אולי טיפה יותר מסובך, אבל אין שום בעיה. רוב החתולות מגיעות לפה בהריון. הן כל הזמן בהריון. אחרי המלטה, לפני המלטה, כל הזמן פה עונת ייחום. אתה חייב לחזור לאותו מקום שהבאנו מהן את החתולות. אם המאכילה יודעת שיש 20 חתולים ולכדנו רק 15, זה לא מספיק, צריך לחזור בשביל עוד 2-3 חתולים. מדברים על 80%. כמובן שעדיף לעקר נקבות, כי הן אלה שממליטות. אבל גם זכרים.

"יש איזורים שבהם חתולים ניזונים מפחי זבל ולא ממאכילים. שם אתה כל הזמן צריך לחזור ולתחזק את המקום. הבעיה היא שכל הזמן אנשים מתקשרים ומבקשים לכידות, עיקורים, וסירוסים. כל הזמן הם אומרים "החתולות בהריון". וזה נכון, אתה לא יודע לאן ללכת קודם. מה שאנחנו עושים זה טיפה בים. הבעיה היא עצומה.

"אל תשכח שאנחנו מעקרים רק באיזור המרכז. מה קורה בפריפריות? בכל האיזורים שאין בהם כיסוי מלא של העיריות ויש וטרינר רשותי שלא מעקר ולא מסרס? חלק מהוטרינרים בכלל לא מבקשים כסף מהתקציב של משרד החקלאות כי הם לא מסוגלים אפילו לעשות את זה. הם לא צריכים לעשות את זה כי הם לוקחים מישהו אחר שעושה את זה. אני יכולה לגשת למכרז ואנחנו נבצע את זה. אבל אין להם אפילו את הכסף לעשות את ה-matching. אם הם קיבלו 50,000 שקלים והעירייה צריכה לתת 50,000, היא לא מוכנה לתת סכום כזה כי אין תקציב".

איך פותרים את זה בפריים הארצי?

"יש בעיה. אין פה שום תכנית ארצית כמו שצריך וזה בדיוק מה שאנחנו אומרים, שאנחנו מכבים שריפות".

להפתעתי הבעיה לא נוגעת רק לחתולי הרחוב. "עם כלבים גם כן יש בעיה מאוד קשה", סיפרה יעל, "כי אנחנו כל הזמן מוצאים את עצמינו אוספים גורים ולא מצליחים לתפוס את האמהות כי אלה כלבות בר, בבסיסים צבאיים בעיקר". יעל פנתה לאחת מהעובדות ושאלה באיזה בסיס דיווחו על 17 גורים. היא ענתה שבבקעה. "חייל מהבסיס צלצל ואמר שיש שם 17 גורים. אלה כנראה 2 אמהות לפחות, אולי אפילו 3. נגיד וניקח את הגורים האלה. האמהות יישארו שם ועוד חצי שנה יתקשרו עוד הפעם. אלה כלבות שבורחות, אתה לא יכול לתפוס אותן. אין הרבה אנשים שיכולים ללכוד אותן ואז אתה כל הזמן מוצא את עצמך רודף אחרי הזנב של עצמך.

"הכי טוב כמובן זה חוק עיקור/סירוס. אנחנו עובדים עכשיו על העברת חוק עיקור/סירוס חובה בכלביות עירוניות ובעמותות. היום כלבייה עירונית יכולה להוציא לאימוץ כלבה לא מעוקרת. לפעמים הבעלים גם לא מעקר את הכלבה ואחר כך הוא חוזר אליך עם הגורים, מה שקורה ברוב המקרים כי אנשים לא מספיק מודעים לזה. ברגע שאתה נותן את הכלבה והיא כבר מעוקרת אז אין לך בעיה. אם נצליח להעביר חוק, לפחות בכלביות העירוניות ובעמותות, אז אנחנו מתגברים על חלק מהבעיה".

גיליתי, איך לא, שאפשר להניע אנשים דרך הארנק: "אנשים מעקרים היום את הכלבים שלהם בגלל שעבר חוק שאגרה של כלב לא מעוקר ולא מסורס יקרה ב-300 שקלים יותר מאשר לכלב מעוקר ומסורס. מכיוון שאנחנו עושים פה סירוס ב-250 ועיקור ב-300 שקל, אנשים מעדיפים לבוא ולעשות את העיקור אצלינו, כי בשנה הראשונה הם אולי יוציאו את ה-300 שקל, אבל בשנה השנייה והלאה הם כבר חסכו את הכסף הזה וישלמו אגרה של 75 שקלים. אז יש באמת עלייה בפניות אלינו בעיקורים וסירוסים של כלבים".

להעריך עגבנייה

יש חלק בהרצאה המפורסמת של גארי יורופסקי שלא הרבה מתעמקים בו - החוסר בשיווק ובהערכה לפירות וירקות. מתי הפעם האחרונה שראיתם פרסומת לבשר? בטח אתמול או היום. ומה לגבי פרסומת למלפפון? לפלפל? לעגבניה? כנראה שבאייטיז.

כשאוכלי בשר כבדים מדברים על סטייק טוב שהם אכלו, אני רואה איך העיניים שלהם נוצצות והאישונים שלהם מתרחבים. מה הפלא, זה באמת טעים להם. זה היה טעים גם לי פעם כשאכלתי בשר. אבל מה לגבי פירות וירקות? האם אנחנו מעריכים ירק טוב באותה צורה? למה ההמונים לא מעריכים פירות כמו שהם מעריכים סטייקים?

התשובה מורכבת. חלק מהבעיה נעוצה בסחורה. רוב הפירות והירקות שאנחנו מקבלים בסופרים ואצל הירקנים היא סחורה סוג ב'. אז מה הפלא שאנחנו לא מעריכים אותם כשאנחנו רואים וטועמים בעיקר איכות בינונית.

יש כמובן מרכיב חברתי-תרבותי. מקובל ונהוג אצלינו לעשות שיחות שלמות על סטייקים. אבל שיחות על קישואים? על אבטיח? לא ניסיתי את זה, אבל אני לא בטוח איך יסתכלו עלי אם אספר על השזיף האורגני המדהים שאכלתי אתמול.

חלק אחר של הבעיה נמצא בתודעה שלנו. האם אי פעם עצרת לרגע להעריך, למשל, עגבנייה? אני עצרתי. תהיתי כמה זמן ואנרגיה לקחו כדי לגדל אותה. כמה שמש, מים, אדמה, ותשומת לב נכנסו אל העגבנייה הזו שנמצאת אצלי בכף היד. פתאום היא כבר לא מובנת מאליו.

צריך לשים לב שלפעמים אנחנו דווקא מעריכים פירות וירקות. כשאוכלים מלון ממש בשל, מלון "דבש" מה שנקרא בשוק, הטעם שלו משתלט על כל החושים. אולי צריך להתחיל לדבר על זה כמו שמדברים על סטייקים. יש עוד שינויים בדרך.

הצעת החוק לסימון ותמחור ירקות לפי איכות עברה לקריאה שנייה ושלישית (מה קרה עם זה מאז 2011?). החוק נשמע לי ממש הגיוני. אם ארצה להתפנק עם בטטה דה ז'ונגלר אקנה את הסחורה ה-אא. מה שגם הבדל במחיר גורם להבדל מותגי. בצורה מוזרה, אולי דווקא המחיר יגרום לפירות וירקות יקרים להיות יוקרתיים ומוערכים יותר.

ואולי המסעדות הטבעוניות ישנו את התמונה. אכלתי לאחרונה במסעדת הבוטיק הטבעונית "זכאים". מגישים שם מנה בשם "חציל ממש טעים". זו מנה ממש פשוטה של חציל בתנור עם רוטב עגבניות. אבל אלוהים אדירים, הוא אשכרה ממש טעים. שילוב בין חצילים איכותיים לבין בישול מוקפד. כשתראו אותי מדבר על המנה הזו תראו איך העיניים שלי נוצצות והאישונים שלי מתרחבים.

(צילום מאת Ajith Kumar)

טבעוני בסופר

הצטרפתי לפני שבועיים למרכז אושר והצעתי ייעוץ טבעוני בין מגוון שירותי. קיבלתי שאלה מחבר אם יש לי תכנון מה לקנות ולהכין, או שאני פשוט זורם עם מה שיש. יצאה לי תשובה מקיפה עם הרבה ידע שרשכתי ב-2 שנות הטבעונות שלי ו-3 שנות הצמחונות שלפני כן.

קנייה טבעונית שבועית

  1. כמה שיותר ירקות ופירות טריים מכל מיני סוגים וצבעים - ככה אפשר לקבל מקסימום ויטמינים וערכים תזונתיים באופן טבעי
  2. לפחות סוג אחד של עלים ירוקים - חסה, רוקט, תרד, וכד' - מעולה בשביל ברזל ומערכת העיכול
  3. נבטים או מנביט בעצמי - מזון על שנותן אנרגיה וחלבונים
  4. מגוון לפי החשק כדי שיהיה מעניין - למשל, פעם אקנה צנונית, פעם אחרת קולורבי
  5. אגוזים מכל מיני סוגים לנשנוש או עם פירות וגרנולה
  6. מצרכים טריים אד הוק למנה שבא לי לבשל
  7. מוצרים תעשייתיים - מדי פעם לפי החשק - בלוק טופו, בורגר עדשים, גבינת סויה, שוקולד מריר, וכו'
  8. קונה אורגני בגלל כמות מוגזמת של רעלים בפירות וירקות
  9. לא חייבים בסופר - אפשר לקבל משלוח כל טוב אורגני הישר מהחקלאי - נסו את גן השדה, ערן אורגני, קואופ אורגני דרום תל אביב, ועוד

טוב שיש במקרר הטבעוני

  1. קינואה ו/או אורז
  2. פסטה
  3. טחינה גולמית משומשום מלא - טעים ועשיר בסידן, ברזל, ועוד ערכים תזונתיים
  4. זרעי צ'יה - מזון על עם כמויות של אומגה 3 שאפשר להוסיף לשייקים וסלטים
  5. שמרי בירה - ויטמין קומפלקס B ונותנים טעם גבינתי, למשל, לפסטה במקום פרמז'ן
  6. פירות יבשים - לנשנוש, עדיף לא מסוכרים
  7. סירופ אגבה ו/או סילאן - ממתיק הרבה יותר טוב מסוכר
  8. חליטות צמחים לתה - מעולה גם בקיץ לתה קר - למשל קמומיל + סטיביה + מנטה

מתכונים טבעוניים לבישול ספונטני

  1. טופו מקושקש או טופו אפוי
  2. ירקות בתנור - חציל, בטטה, תפוחי אדמה, קישואים, סלק, דלורית, דלעת
  3. פסטה עם רוטב עגבניות + ירקות שיש במקרר
  4. קינואה + ירקות אפויים/מאודים - לפעמים אני קונה שקית ירקות קפואים, למשל ברוקולי, ומשתמש בזה
  5. נודלס נאים - קונים סכין גו'ליאני בחנות לכלי מטבח ואז אפשר להכין נודלס ממלפפונים, בטטה, קישואים, או דלורית + רוטב סויה או צ'ילי מתוק ולהוסיף נבטים, כרוב, זרעי צ'יה, אגוזים
  6. בכלל - יש גרסה טבעונית כמעט לכל מנה כולל גלידה, פנקייק, המבורגר, גבינה, וכו', לפעמים כמתכון ולפעמים כמוצר מדף - פשוט מגגלים את שם המנה בתוספת המילה vegan ומוצאים, למשל, קאפקייקס טבעוניים

(צילום מאת Rowena Waack)